כ-20 שנה חלפו מאז האינתיפאדה השנייה וקריסתו האלימה של חלום אוסלו. מאז, שגרת השקט היחסי בין הים לירדן מופרת מדי כמה שנים בהתפרצויות קצרות, שהאחרונה בהן התחוללה גם בתוך הקו הירוק. כיום ניתן להצביע על שני אמיתות בסיסיות: הראשונה היא שרעיון שתי המדינות במתכונתו הישנה אינו בר-השגה מבלי לשלם מחיר חברתי ופוליטי כבד מדי עבור כל ממשלה ישראלית נראית לעין. השנייה יסודית כל כך עד שהיא מדוברת רק מעט: הסכסוך בין קבוצות הלאום בין הים לירדן חי ובועט גם יותר מ-100 שנה אחרי תחילתו, ואחריתו לא נראית לעין.
שורשי המתח המתמיד הזה נעוצות ביו היתר בעובדה שערביי הארץ מתקשים להזדהות עם מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי. הזדהות היא מתן לגיטימיות, היא לא מקבילה לאהבה. אזרחים יכולים לתעב את השלטון ואת השליט ועדיין לחוש שהוא לגיטימי. כך נתפס הסולטן העותמני על ידי מוסלמים תושבי הארץ כאמיר המאמינים, גם כשהוא ופקידיו זכו לפופולריות מועטה.
עצם העיסוק בזהותה האזרחית של המדינה הוא נפיץ. הוא נתפס על ידי רבים כניסיון לטשטש את זהותה הלאומית והדתית ולהחליפה בתודעה ליברלית ואוניברסלית. אבל הבעיה עומדת בעינה: ללאומיות היהודית אין יכולת אמיתית להכיל את האחר הערבי בדרך שאינה דורשת את הכנעתו המוחלטת לאתוס הציוני ולסמליו. במובן זה, הבעיה בסוגייה כמו חוק הלאום טמונה לא בתוכן שלו אלא במה שלא נאמר בו: מהו מקומם של האזרחים הערבים במדינה?
למערכת פדרלית כזאת יש מחיר: היא תאלץ את כולנו לקחת צעד אחורה מן ההתמכרות לרעיון הריבונות המוחלטת של מדינת הלאום בדגם האירופאי
על פי רוב, המאמץ לסיים את הסכסוך עם הפלסטינים נתפס כנושא חיצוני בעוד היחס לערביי ישראל נידון כנושא פנימי. החשיבה הרווחת היא שמהפלסטינים צריך להיפרד ובמקביל לקוות שהאזרחים הערבים יעברו תהליך של הטמעה. החלוקה הזו היא טעות: חתירה לפתרון הסכסוך חייבת לכלול יצירת מנגנוני הזדהות ולגיטימיות לכלל תושבי הארץ. על מנת לעשות זאת יש צורך בזניחת פרדיגמת ההפרדה ותנועה לעבר פתרון פדרלי.
לפדרליזם צורות רבות ומגוונות: יש מערכות פדרליות עם מדינות וממשל מרכזי חזק בדומה לארה"ב או גרמניה, קונפדרציות של מדינות עצמאיות וארגון-גג רופף כמו האיחוד האירופאי, מדינות המחולקות לקנטונים על בסיס לאומי כמו שוויץ ואוטונומיה בווריאציות שונות. אך בבסיסו של כל פתרון פדרלי עומד עקרון השילוב בין שלטון עצמי לבין שלטון משותף. כך, הפדרליזם מאפשר את יצירתן של ישויות פוליטיות ותרבותיות כמרחבים של ביטוי קהילתי ולאומי המתנהלים באופן עצמאי בתחומים רבים.
במערכת מן הסוג הזה ייערכו בכל יחידה (מחוז, מדינה או קנטון) בחירות לפרלמנט ולממשלה מקומית שתנהל את ענייניה במגוון רחב של תחומים כגון חינוך, תרבות, משפט, כלכלה וסמלים. במקביל, מערכת-על פדרלית שהיקף סמכויותיה וכוחה ייקבע בהסכמה הדדית, תדאג לנושאי ליבה כמו ביטחון, יחסי חוץ וחלוקת משאבים. יצירת מדינות, מחוזות או קנטונים לאומיים יציבים המהווים מקור להזדהות ולגיטימציה תאפשר גם את בנייתה של קומה שנייה של הזדהות אזרחית-פדרלית העשויה עם הזמן להתפתח כמקור לזהות משותפת.
המחשבה על פתרון פדרלי לישראל איננה חדשה. ממחקר שנערך ב-1991 עלה כי 31% מן הציבור הישראלי תומך במציאת פתרונות פדרליים לסכסוך. רעיונות אלו נגנזו כשנראה היה שאנחנו מתקדמים לעבר הקמתן של שתי מדינות, אך לאחר שזה כשל, הגיע זמן לחזור לאופציה הפדרלית שבמובנים רבים הוא מחויב המציאות: די להסתכל במפת "הסכם המאה" של ממשל טראמפ, על כל נקודות ההשקה והחפיפה הרבות בין האוכלוסייה הישראלית והפלסטינית ביהודה ושומרון, בכדי להבין שכל פתרון ייאלץ אותנו לבנות מנגנונים משותפים רבים ומורכבים.
יצירתו של מבנה פדרלי הוא תהליך ארוך, מורכב ומרובה פרטים, שללא ספק יתקל במהמורות רבות. יתרונו הגדול של הרעיון הפדרלי הוא שבניגוד להפרדה הנוקשה המאפיינת את פתרון שתי המדינות, הגבולות בתוך המערכת הפדרלית יהיו רכים יחסית: ייתכן שיהיה צורך להגביל את ההגירה בין חלקי המערכת השונים, אבל אין כל צורך בפינוי אזרחים ממקום מגוריהם וכל התושבים ייהנו מחופש התנועה מלא.
ד"ר גדעון אלעזריצירת מבנה פדרלי תשחרר אותנו מן הצורך האובססיבי ליצור מרחבים דמוגרפיים "טהורים" מבחינה אתנית ויאפשר ליצור גבולות נזילים וסמליים יותר, וחלוקתו של המרחב באופן שעדיין משמר אותו כיחידה אחת. יחד עם זאת,
למערכת כזו יש מחיר: היא תאלץ את כולנו לקחת צעד אחורה מן ההתמכרות לרעיון הריבונות המוחלטת של מדינת הלאום בדגם האירופאי. בנוסף, פדרליזם משמעו הכרה באמת שכבר לא ניתן להתעלם ממנה, שלפיה שני העמים המתגוררים כאן יאלצו למצוא דרך לעשות זאת יחד.
- גדעון אלעזר, תושב תקוע, הוא אנתרופולוג באוניברסיטת אריאל ובבר אילן ופעיל בארגון "שורשים-ג'ודור", שעוסק במפגשים בין פלסטינים למתנחלים באזור גוש עציון-בית לחם
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
